הרעיון הכללי הוא שבסיכומו של יום יתקיים השוויון הבא:

במקרים שבהם חל קיצור בתוחלת אורך החיים של הניזוק, השוויון המתבקש מתחיל להתערער שכן סך תגמולי המל"ל שצפויים להתקבל בפועל נמוך מסך תביעת השיבוב שחושבה בהתאם לתקנות ההיוון.

למעשה, מתקבל המצב הבא:

הניזוק פוצה בחסר, שכן לא זכה לקבל את מלוא קצבאות המל"ל בגינן בוצע קיזוז על ידי המזיק
המל"לפוצה ביתר, שכן הוא קיבל מהמזיק שיבוב בגין מספר תשלומים העולה על מספר התשלומים אשר המל"ל ביצע בפועל.

ניתוח הסוגיה

בשלב זה ברצוני להדגיש כי בעוד שבמקרה אחד נראה כי בפועל חל קיצור בתוחלת החיים, קיים באוכלוסייה מקרה שבו האדם שרד מעבר לצפוי בהתאם ללוחות החיים של המל"ל.

נשאלת השאלה, האם נכון לקחת בחשבון את קיצור תוחלת החיים של הפרט במסגרת תביעת נזיקין?

יש לזכור כי תחשיבי הנזק והפיצויים נערכים במועד מוקדם ועל כן יש בהם משקל רב לתחזיות והערכות. בבואנו להוון תשלומים עתידיים (לרבות תגמולי מל"ל), ההערכה העיקרית נוגעת למשך התקופה שבה יבוצעו התשלומים, ובהתאמה לכמותם. תקנות ההיוון ולוחות ההיוון המוכתבים במסגרתן מספקים לנו כלי לצורך עריכת תחשיבים אלו.

בראייה כללית, היות שהמל"ל מבטח למעשה את כלל האוכלוסייה, הוא חייב להתבונן על התמונה הכוללת. שכן בעוד שבגין אדם אחד יבוצעו מספר תשלומים פחות, בגין אדם אחר יבוצעו מספר תשלומים גבוה יותר. ההערכה היא כי מספר התשלומים בממוצע תואם את המתקבל משימוש בלוחות ההיוון. מכאן שכאשר יש להעריך את היקף התשלום העתידי, הדרך הנכונה ביותר היא תוך שימוש בממוצע. וזאת על אף, שברמת המקרה הבודד לא מתקיים שוויון בין סכום התשלומים המהוון לבין התשלומים אשר בוצעו בפועל.

מנקודת ראותו של הניזוק, אין ספק שההתנהלות הנכונה ביותר היא שבעת קביעת הסכום לניכוי בגין תגמולי, המוסד לביטוח לאומי ייקח בחשבון את ההערכה לעניין קיצור תוחלת חיים, וזאת במקרה בו ישנו קיצור תוחלת חיים משמעותי.

מסקנה

בפסק הדין ע"א 7453/12 אלחבאנין ואח' נ' כריסי ואח' נקבע כי "על בית המשפט לקבל חוות דעת אקטואריות שתיקחנה בחשבון את תשלומי המל"ל לעתיד בפועל מקום בו ניתן פיצוי בגין השנים האבודות עקב קיצור תוחלת חיי הניזוק. חוות הדעת צריכות להתייחס גם לתשלומי תלויים ושארים של המל"ל בעקבות קיצור תוחלת חיי הניזוק".

החלטה זו מסבכת את תהליך עריכת התחשיבים האקטואריים ומעלה שאלות רבות שבתקווה תיענינה בפסיקות הבאות. להלן מקצת הסוגיות הפתוחות:

• כיום לא נלקחים בחשבון תשלומים לתלויים ושארים (למעט במקרי מוות) בעת ביצוע קיזוז הגמלאות. בהתאם לפסיקה שלפנינו, במקרי נכות קשה – שבהם מתקיים מצב של קיצור תוחלת חיים – נדרש לקזז הן את תשלומי קצבת נכות (שמקבל הנכה עצמו) והן את תשלומי גמלת שארים (שיקבלו שאריו). האם יש לקחת בחשבון אך ורק את גמלת השארים הנובעת מקיצור תוחלת החיים?
• כיצד יתמודדו חברות הביטוח אם הפער בין היוון הקצבאות בהתאם לתקנות ההיוון לבין הסכום המתקבל מהערכת האקטואר, זאת בהנחה כי המל"ל ימשיך להגיש תביעות שיבוב הערוכות בהתאם לתקנות ההיוון ולהסכמים הקיימים?
• האם האקטואר יתבסס בעת עריכת חוות דעתו על לוחות החיים אשר נקבעו במסגרת תקנות ההיוון – ויבצע התאמות כנדרש על מנת לשקף את קיצור תוחלת החיים?

לפיכך, אנו ממליצים להיות ערים להשלכות אלו ולבחון סוגיה זו על היבטיה השונים בעת הכנת החומר לתביעה. לשם כך כדאי להדק את הקשר השוטף בין עורך הדין לבין האקטואר: כאמור, הסוגיות האקטואריות והמשפטיות הנוגעות לקיצור תוחלת חיים רבות ומגוונות הן, וייקח עוד זמן עד שיתגבשו קווי מנחה ברורים.